ישיבה = שינה עמוקה

לא קיים אדם שלא מכיר את השעה ביום, שבו עליו עליו לעזוב הכל, וללכת לישיבה.
ישיבה... חשבתם על זה פעם, שזו מילה טיפונת מוזרה להתכנסות של אנשים. מדוע לא לקרוא לזה מפגש? או שנ"צ (הרי בוא נודה על האמת, בסופו של דבר כולנו נרדמים בה), ולמה לא עמידה? נשמע יותר נחמד וקליל (וגם בטח יותר מהיר)...?

אותי אישית מצחיק תמיד להסתכל על העיניים של המשתתפים באותה התכנסות, בהתחלה הן עוד פתוחות, ורואים שהם מנסים לקלוט את הנאמר, ואז לאט לאט העפעפיים יורדות למטה, ונעצמות...ואתה רואה שחברך לספינה, פשוט נטש את העמדה, ומפנטז על ארוחת צהרים או על שינה מתוקה, וזאת עד לדונג הסיום שמעיר אותו ואומר לכולנו, עוד ישיבה הסתיימה והלכה.

(ואני אישית מודה לאל, שעדיין לא פגשתי את הישיבה, שבסופה יהיה מבחן שיבחון את ידיעותיי בנאמר, כי זה בעתם היה גולל כל ישיבה בעתיד...)