לילה לבן במיוחד

30.6.2011 - לילה לבן 2011.
ולמרות הפקקים, הלחות, נהגי המוניות העצבניים, הצפיפות ברחובות, ככה לילה צריך להיראות - כייפי ושמח עם המוני עם ישראל שמשוטטים להם בחיפוש אחר האטרקציה הבאה.

בריאן כוכב עליון

22.6.2011 - בריאן פרי, היכל התרבות, תל אביב

איש ללא פנים

20.6.2011 - בוב דילן בהופעה, איצטדיון רמת גן
עשר דקות מתחילת ההופעה, והקהל כמרעשה, השאלות רצות באוויר "היי מישהו מזהה את בוב דילן?", אנשים מעבירים מיד ליד משקפות, ומנסים לנחש מיהו הזמר שעליו הם הוציאו את מיטב כספם. התשובות רצות באוויר, לאף אחד אין תשובה ברורה, אחד צועק זה ההוא עם החולצה השחורה ושני אומר - שזה בכלל ההוא עם המגבעת.

זאת היתה הופעה הזוייה במיוחד, שהחלה במאבק על הכנסת מצלמה, המשיכה בהושעה מצד מפיק העל והסתיימה באכזבה קשה. דילן עלה לבמה, ללא מילות ברכה, מילמל לו קטעי שירים, ובעיקר הראה שהשמועות נכונות - לאיש לא ממש איכפת.

נגיעות יפואיות

19.6.2011 - יפו

איש הדבורים

17.6.2011 - שוק מחנה יהודה, ירושלים.
צהרי שישי המאוחרים, עוד שעה שבת. בעלי הבסטות כבר סוגרים את דוכני הירקות והפירות, ואני נצמדת לשני צלמים שמתעדים את הרגעים של לפני שבת. הרבה טיפוסים תפסה המצלמה: נגן ג'אז, תיירות אמריקאיות, צלם מפורסם מניו יורק וגם את איש הדבורים. מדי יום שישי, איש המסתורין שכנראה חובב מאוד את המעופף המזמזם, מהלך לו בשוק עם חבילת שקיות בחיפוש אחר דבורים, כאשר הוא מוצא אחת, הוא תופס אותם בשתי אצבעותיו ומכניס אותם לקופסה, כל זה לצעקות שמחה ולדיבור רהוט באנגלית.

פלא הבריאה

15.6.2011 - ליקוי ירח מלא, מצפה הכוכבים, גבעתיים.
עומדים להם עשרות אנשים - מבוגרים וילדים כאחד ומחכים בסבלנות לפלא - ליקוי ירח מלא. קשה להסביר את ההתרגשות בקהל כאשר הירח מכוסה במלואו. רחבת המצפה, שהייתה בעבר מחוץ לעיר והיום נמצאת בלב העיר, סובבת גורדי שחקים, המוארים גם הם מאור, אור בתים סטנדרטי, דבר שאינו מפריע לגוף השמימי לבהור ולהפיץ את אורו המופלא.

מחכים למשיח

13.6.2011 - טעם העיר, גני יהושע, תל אביב

חגיגה גאה

10.6.2011 - מצעד הגאוה, רחוב בוגרשוב, תל אביב

משמרים את הזיכרון

9.6.2011 - סדנת אוריגמי, אזכרה לאסתר 10 שנים, אפרת

משבצות

7.6.2011 - רחוב ביאליק, רמת גן.

חיתולים ומי שתיה: הכנרת לא משתנה

3.6.2011 - חתיכת חוף בכנרת, טבריה.
צהרי שישי בטבריה, הטמפרטורות לא נעימות, יורדים לים לנשום קצת אוויר, ונתקלים בערימות של זבל שמקיפות את גדת החוף. שני מטר הוקצו לנו לישיבה בחוף, ובמקום הפיצפון הזה צריכים להתחלק האנשים שלא בא להם לשלם על שהות בחוף ואיתם ערימות הזבל שהם השאירו באדיבותם - משקיות ממתקים, בקבוקי זכוכית ועד חיתולים משומשים. קטע מוזר יש לנו במדינה, במשך 365 ימים, אנחנו טוחנים את נושא הכנרת, כמה אנו זקוקים למים ומה נעשה אם לא (אולי נתחיל כבר בפעילות התפלה?), אך שאנחנו כבר שם לידה, אנו רומסים כל דבר שחי שם, מזהמים והורגים במו ידינו את הקיים - דבר שהזכיר לי מאוד את הארץ ההיא מהמזרח הרחוק, בו האגם הוא דבר כל כך מקודש, שמצד אחד מתפללים בו ומהצד השני - משתינים.

שעת שקיעה

1.6.2011 - חוף פרישמן, תל אביב