הקרנת בכורה של סרט היא דבר מעניין שיש בו מין המיסתורין. ברוב המקרים אינך יודע לאיזה סרט אתה הולך, אולי שמעת שהוא מז'אנר הדרמה, אבל ממש אם הוא טוב, אתה לא יודע, וגם אם יש ביקורות, אתה עדיין מרגיש שאתה חונך את הסרט ברמה הארצית, או אם לדייק, ברמת הקולנוע בקניון איילון.
בהקרנה כזו הייתי אתמול. הסרט שהוקרן היה "כולם בסדר" בה רואים שככל שהמשפחה ניראת מושלמת יותר, כך סביר להניח שיש לה סודות רבים להסתיר. סרטו החדש של במאי הפרסומות המצליח, קירק ג'ונס, עוסק בסיפור שכולנו מכירים - פרנק הוא אלמן טרי, (רוברט דה-נירו) שמבין שהקשר היחיד שלו לילדיו (קייט בקינסייל, סם רוקוול, דרו ברימור), היה דרך אישתו המנוחה. על מנת לאחד את המשפחה שנית, הוא יוצא למסע ברחבי ארה"ב, כדי לקרב את ילדיו המרוחקים (פיזית ונפשית) אליו, מסע שממנו לא יחזור כאדם שיצא.
כמו בכל סרט אמריקאי טיפוסי, גם כאן לא פיספס ג'ונס, שום קלישאה, ויש הרבה. נתחיל מדמותו של פרנק, שאותו דה נירו מגלם בכשרון רב, דמות הפרש הבודד, שאישתו עזבה אותו לעולם שכולו טוב, ילדיו מנוכרים לו (מצד אחד אוהבים אותו מאוד, ומצד שני, אינם יכולים לפנות לו ערב, ומסתירים ממנו דברים), ללא חברים, וכנראה גם ללא תעסוקה, דמות של חוזר בתשובה, המנסה לתקן את דרכו. הוא יוצא למסע בתחבורה ציבורית כדי להפתיע את ילדיו שפזורים ברחבי המדינה, ובדרך פוגש שלל טיפוסים צבעוניים שמפזרים לו שלל עצות לחיים הטובים, עצות שהיה צריך ליישם בעבר, עצות שתפגשו בספרי עצות טובות סטייל "100 הדרכים לחיות חיים טובים יותר". ואם לא די בזאת, מגיעים העזרים החיצוניים, הצילום של הנרי בראהם, ופסקול הסרט (עם שיר חדש של סר מקרטני), ולוחצים לנו עוד על בלוטת הדמעות, מה שנאמר, מהסרט הזה לא תצאו עם עין יבשה.
ולמרות הכל, הקלישאות והאמרקינזציה - "כולם בסדר", הוא סרט מרגש וחזק, על הורים וילדים, על הפקת לקחים וחשיבה לעתיד. קראו לי רגשנית, אבל רק רציתי שהסרט כבר יגיע לסופו, כדי שאוכל להתקשר לאבי, ולהשלים את החסר מהזמן האחרון.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה