זה התחיל כעוד יום שני שגרתי ולח בעיר השכנה לתל אביב, גבעתיים, קמתי בבוקר ועשיתי את כל פעולות הבוקר של תחילת שבוע, פיהוק ענקי, קללות לעבר השעון המעורר, מחשבות מה ללבוש ומה לאכול בעבודה ועוד כאלו וכאלו מחשבות שמחות לבוקר נפלא. ואז מזוית העין, קלטתי קן של יונה במרפסת הסלון.
(זה המקום לספר שאני בן אדם היסטרי בטירוף על מזיקים, אל תדברו איתי על ג'וקים, תולעים ומזיקים בכלל...)
(זה המקום לספר שאני בן אדם היסטרי בטירוף על מזיקים, אל תדברו איתי על ג'וקים, תולעים ומזיקים בכלל...)
אחרי חלופת מבטים ביני לבין האמא שדגרה באותו הזמן על הביצים, הברחתי אותה, ולקחתי את הקן למטה, לעבר עץ נמוך קומה. בתקווה ששום חתול לא ישים עליהם עין ויאכל אותם לארוחת בוקר.
ואני שואלת אתכם, מה דעתכם? האם אתם הייתם משאירים את הקן עם הביצים?
התורה לדעתי מסכימה עם הדרך שפעלתי.
הנה מתוך אתר ישיבה: "מקור המצווה בחומש דברים (כב, ו-ז): "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים". כלומר, אדם המוצא קן של ציפור, ובקן אפרוחים או ביצים, ואימם רובצת עליהם, אסור לו ליטול את האם מעל גוזליה או ביציה, וכן אסור לו ליטול את הציפור עם אפרוחיה או ביציה..."
האם הבנתי נכון? ומה עם לא? האם גזלתי ממשפחת היונים שרצו רק להתארח בביתי, האם גזלתי מהם חיים.
