בחירתה של נילי

עמך ישראל

תור ארוך קידם ביום שישי האחרון, את הבאים (ובעיקר את הבאות) לתיאטרון הצפון בקריות. לא, הן לא היו בתור להצגה החדשה של התיאטרון, אלא לאירוע חינמי שאירגנה חברת 'תלמה'. ובמסגרתו זכית בכרטיס כניסה להופעת בידור של חנה לסלאו.

בדרך כלל גם אם ישלמו לי, לא אבזבז את בוקר שישי, במופע בידור, אך הפעם הרצון לפגוש חברה קרובה, גבר על ההגיון, ומצאתי את עצמי עומדת עם נשות הצפון בתור ארוך בכניסה לתיאטרון. בהתחלה הופתעתי לטובה, במקום הוגשו קעריות קורנפלקס ושאר מטעמים, דבר שהייתי בטוחה שיוביל לדחיפות ולצעקות, אך, לא, הסדר נשמר, והכל נראה כאירוע תרבותי ומכובד לכל דבר. אך לא לזמן רב.

בכניסה לאולם, התחילו הצעקות, וכמעט מכות. הכל סביב השאלה, האם מותר לשמור מקומות או לא. אנשים שמרו מקומות לחבריהם, ובמקביל אחרים צעקו עליהם, איך הם עושים זאת. ואני יושבת שם עם חברתי ולא מאמינה, האם אתם באמת נלחמים על מקומות? מה בדיוק אתם הולכים לראות לא טוב, את השמלה החדשה של לסלאו, או את הנגן שישב לידה על הבמה, וחצי מופע לא עשה כלום?

לפעמים בא לי לצעוק, היי, אנשים, תתעוררו, אתם רבים על שטויות, אתם פשוט חיים בסרט. מה שבטוח אני את הלקח שלי למדתי (כך אני מקוה), ביי ביי לכל אירועי החינם.

החיפוש אחר עניין בבירת הנגב

הכל התחיל מהזמנה לשבת בירוחם, דבר שהוביל לבוקר שישי בדרום, דבר שהוביל לחיפוש עניין בבית הנגב, באר שבע.
מכיוון שלא רבים הפעמים בהם כפות רגליי דורכות בעיר, עלו בי שאלות מי היא בכלל באר שבע, ומה יש לה להציע חוץ מגלידת באר שבע הנוסטלגית.

חמושה במצלמה, ועם זמן מוגבל מאוד (כי בכל זאת נסיעה מהמרכז לדרום אורכת כשעה וחצי), יצאתי לדרך לכיוון העיר העתיקה, עם פנטזיה לחזות בחומות מתפוררות ובאווירה ים תיכונית סטייל עכו.

אחרי הסברים רבים, הגעתי בסופו של דבר לצומת, בה התקיים מין שוק נחלת בנימין, עם מיטב חפצי האמנות של תושבי האיזור. לשאלתי היכן היא העיר העתיקה, פרש את שתי ידיו הרוכל, ואמר לי שממש פה, זו העיר העתיקה. למראה האכזבה שראה על פניי, קיבלתי מיני תדרוך על האטרקציות במקום: בניין המשטרה, המסגד ובית הקברות הבריטי. לאחר ביקור במקומות הללו, כי בכל זאת הסקרנות שלי הובילה אותי מראש לחיפוש ההזויי הזה, מסקנותיי הן: שאני לא מצאתי מה לעשות בבאר שבע, אלא אם כן חשקה נפשכם מאוד לבקר בקניון שצמוד לתחנה המרכזית, ואם לא, עזבו אתכם משטויות, סעו לירוחם, יש שם גמלים, אגם חביב עם ברווזים ואנשים מעניינים.

להיות בשמחה תמיד

מדבקה קטנה שהודבקה על האוטובוס, החזירה אותי למציאות. במקום לקטר, עליי רק להודות על מה שיש ולשאוף להיות בשמחה בלי לחשוב על המחר. חודש אדר שמח וטוב לכם. רעיונות לתחפושות יתקבלו בשמחה :-)

שהשמיים לא ייפול עלינו

נסיעה שגרתית, קו 18, מנוה שאנן לשכונת הדר, אנשים יורדים, אנשים עולים, סוחבים סלים, שומעים מוזיקה באייפוד, צועקים לנייד, ואז מבט אחד מהחלון, גילה לעיניי מראה מלהיב של שמיים שטופי ענני נוצה מרהיבים, שנראו כמו גלים על שפת הים, דבר שגרם לי למעט בילבול, ולתקוה שהשמיים לא ייפלו עלינו בקרוב, כי אז סביר להניח שנוצף.