יום רביעי, 28 באפריל 2010

מבן חור ועד לנביא של ימינו




זהו עוד לילה תל אביבי טיפוסי, של שוטטות אינסופית, מנסים להרוג את הזמן בדרך להקרנה של "הנביא" בקולנוע לב בסנטר. קובעים להיפגש בכיכר בדיזנגוף, ופתאום מגלים פנינה היסטורית ואפופת מיסתורין שישבה לנו מתחת לאף כל הזמן.

הפנינה המדוברת היא מלון סינמה או בשמה הקודם "קולנוע אסתר", הממוקמת ליד הכיכר ברחוב זמנהוף. הבניין שקיים כבר משנת 1939, תיפקד עד לשנת 1998 כקולנוע, ובו הוקרנו מיטב סרטי התקופות, מ"המרד על הבאונטי", "בן חור" ועד "שלגיה" שהיה הסרט הראשון שהוקרן בקולנוע אסתר.

חלל ענק מלווה כל אורח הנכנס למלון, עם תקרה מרשימה שמלווה בחלל מדרגות יוצא דופן, על הקירות תלויים מזכרות מההיסטוריה העשירה של הקולנוע, כרזות הסרטים, כרטיסי כניסה ועוד דברים שימחישו לנו אנשי המאה הנוכחית, את החוויה הקולנועית של פעם.

בחזרה לימינו, לאחר הביקור, אצנו רצנו לקולנוע לב, לאולם מיוחד במינו, שגם ימיו שלו ספורים, כי בימינו אם אין לך מסכי ענק ומערכת רמקולים משוכללת, אין לך קיום, וימיך ספורים.

יום שני, 26 באפריל 2010

ציונות בדרך למצדה



20.4.2010 - העליה למצדה. 06:00

יום ראשון, 25 באפריל 2010

כמתוך חלום מתגלה סיפור קצת אחר


"תערוכה בינלאומית ראשונה של צילום אמנותי" - כותרת קצת מוזרה מלווה את התערוכה החדשה שנפתחה היום (25.4) בבית הירוק בתל אביב. התערוכה מאגדת עשרות עבודות צילום של שלושה צלמות מישראל ומגרמניה: דינה בווה (ישראל), קטרינה לומונוסוב (ישראל) ואנקה מרצבך (גרמניה).

זו אינה עוד תערוכה שגרתית של צילום תיעודי בו תוכלו לראות את גגות תל אביב על רקע השקיעה, או את מסכני העולם, זו תערוכה שלוקחת אותך הרחק אל מעבר למציאות, לעולם שהוא כולו חלום וסוריאליסטי. בצילומים נראות הדמויות כבתוך חלום, מעופפות בחלל על רקע צבעוני וזוהר, מסתוריות שמאחוריהם מסתתר סיפור לא ידוע.

יום שישי, 16 באפריל 2010

מכתב מאי שם


אילו יום אחד הייתי מגיעה הביתה, ניגשת לתיבת הדואר ורואה פתאום מעטפה לבנה עם בול מיוחד, הולגרמי כזה, הייתי מתבוננת בסקרנות, אולי גם מפחדת מעט, הופכת את המעטפה לצידה השני, כדי לראות האם זכיתי באיזה פרס, ומאחור בשם

המען היה רשום בכתב יד עגלגל ועדין: אסתר, גן עדן.

הכמתב בוודאי יהיה עמוס בדפים, בכל זאת תשע שנים זאת תקופה ארוכה ביותר, והמכתב האחרון נשלח לפני זמן רב כל כך. בוודאי ידיי ירעדו מעט. בכל זאת המכתב הגיע ממקום רחוק שאותו אני יכולה רק לדמיין.

לא אפרט כאן את כל תוכן המכתב, המקום צר מלהכיל את כולו, אכתוב רק על ההתרגשות של אסתר מעליית סרטי טרילוגיית "שר הטבעות" לאקרנים, השמחה על ההוצאה המחודשת של ספרי טרי פראצ'ט, המעקב האינסופי אחרי ילדי שכונת יפו ד' שם שירתה בשירות לאומי שכבר גדלו מאז שהיו בכיתה א', הפגישה המחודשת והשמחה עם אורה החתולה האהובה עליה, שנפטרה לפני שנים ועוד. מכתב משעשע ועמוק כהרגלו, ובסופו הבטחה מפגש מחודש באחד מהימים, אך לא היום.

אסתר עלון נרצחה בפיגוע ירי ליד נווה דניאל ב-30.5.2001. במותה היתה בת עשרים ושבוע ימים. הכרתי את אסתר בשנת השירות לאומי שהיא שירתה בתל אביב, במהלך היכרותנו נהגנו להתכתב אחת עם השנייה, מכתבים ארוכים שכתבנו בכל הזדמנות שהייתה. לאחר מותה התגלה מכתב בחפציה שיועד אליי. המילים האחרונות במכתב נכתבו שבוע לפני מותה.

יום שלישי, 13 באפריל 2010

חלום מוזיקלי






מהמרכז לצפון, יומיים חלומיים ומוזיקליים במיוחד עברו עליי שבוע שעבר.

הכל התחיל עם חגיגה הזויה במקצת, יום הולדת 101 לעיר הבירה, תל אביב. ברחבת בית העירייה ברחוב ביאליק, התאסף לו קהל גדול שבא ליהנות מהופעות של השמות החמים כיום במוזיקה הישראלית: עוזי נבון וחברים וקרולינה. ולמחרת, באותה שעה, אי שם בצפון, עלה מלך הרוק, ברי סחרוף, להופעתו החדשה במסגרת סיבוב ההופעות "חשמלי", שכשמה כן, נותנת רוק חזק ובועט ממיטב הקלאסיקות של סחרוף.

אין דרך לתאר את החוויה של הופעה חיה, את האנרגיות והשמחה שזה מוציא גם מהאדם המדוכא בעולם, ואם היה בא לו עכשיו הג'יני של אלדין, ואומר משאלה אחת בידיי, מה תבקשי, אצעק - "שלח לי עוד ימים כאלו, ועכשיו!"

יום שני, 5 באפריל 2010

יום שבת, 3 באפריל 2010

ללא מילים



יפו - חול המועד


חזרה לדיון הותיק, האם צריך לאפשר לאנשים למכור חמץ בפסח או לא...