רובין ומרכוס, אורי ליפשיץ ויאיר גרבוז, משנות הארבעים ועד שנות השישים, כולם נפגשים בתערוכה "אמנות ישראלית - מאוסף גבי ועמי בראון" שמוצגת בימים אלו במשכן לאמנות בעין חרוד. שישי בוקר, רונה ואני בדרך לגלבוע. הדרך ארוכה, אך שווה, הגלבוע נמצא בשיאו, הרים ירוקים, כלניות פורחות, וריח של יום אביבי בחורף.
התערוכה שתוצג עד מרץ, מציגה כ-300 עבודות, בציור, פיסול, ורישום, של אמנים ישראלים, מראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 ועד לימינו. התצוגה שונה קצת מהמקובל, העבודות אמנם מסודרות ע"פ כרוניקה של עשורים, אך אינן מסודרות בקו ישר, מה שגורם בהתחלה לבלגן בעיניים, אבל נותן ראייה אחרת על העבודות הרבות.
מחדר לחדר, בין תצוגה לתצוגה, הרגשתי כמבקרת בתוך ספר היסטוריה, שבין פרק לפרק, אני לומדת עוד על ההיסטוריה של אותם הזמנים, על ההשפעות והנושאים שהעסיקו את אמני התקופה. וכן גם על חשיבות מוזיאון כזה, שונה במהותו, שנמצא מחוץ לערים הגדולות, שמואר ע"י אור השמש, וללא תאורת חשמל, ושניתן לראות מחלונותיו את העצים שבחוץ.
התערוכה שתוצג עד מרץ, מציגה כ-300 עבודות, בציור, פיסול, ורישום, של אמנים ישראלים, מראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 ועד לימינו. התצוגה שונה קצת מהמקובל, העבודות אמנם מסודרות ע"פ כרוניקה של עשורים, אך אינן מסודרות בקו ישר, מה שגורם בהתחלה לבלגן בעיניים, אבל נותן ראייה אחרת על העבודות הרבות.
מחדר לחדר, בין תצוגה לתצוגה, הרגשתי כמבקרת בתוך ספר היסטוריה, שבין פרק לפרק, אני לומדת עוד על ההיסטוריה של אותם הזמנים, על ההשפעות והנושאים שהעסיקו את אמני התקופה. וכן גם על חשיבות מוזיאון כזה, שונה במהותו, שנמצא מחוץ לערים הגדולות, שמואר ע"י אור השמש, וללא תאורת חשמל, ושניתן לראות מחלונותיו את העצים שבחוץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה