מוצ"ש, השעה כבר אחרי 12 בלילה, ואני חוזרת ממעלה הגבעה ברמת גן, לדירה בגבעתיים. הרחוב מתחיל להיות חשוך מהרגיל, נראה שכולם מתכוננים לשבוע החדש, חנויות הגלידה נסגרות, העובדים מקפלים את הכיסאות והשולחנות, אישה בטרנינג מלווה את הכלב לפיפי אחרון, מוניות מסתובבות באפס מעשה, כולם הולכים לישון, ובאוויר, ריח של התחלה חדשה, החלטות ורעיונות חדשים.
ואני בדרך, אוחזת בידי את ספר הבישול החדש שלי, ובראשי מחשבות מתרוצצות, מחשבות על חברות, זוגיות, אמהות, יחסי אבות ובנים, חברים טובים, שכנות, בית, עבודה, מדינה, אולי מחר אתחיל לבשל, ולא אוכל שטויות, אולי מחר יבוא האביר, אולי מחר יהיה ממש נחמד בעבודה, אולי מחר כולם יחייכו, אולי שליט יחזור השבוע, אולי, אולי מחרתיים יהיה לי משהו חדש לספר, אולי אטוס בקרוב לחו"ל, אולי אצייר את הציור שאני רוצה כבר הרבה זמן, אולי ואולי, ואולי מחר הוא יום חדש, ועכשיו זהו הזמן לשינויי.
וזה השיר שליווה אותי בדרך: http://www.youtube.com/watch?v=pKd06s1LNik
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה