יום שני, 19 באוקטובר 2009

שלום עליכם


שלום עליכם אנשים יקרים, הזמנים חולפים להם, השנים עוברות, אך הדברים נשארים אותם הדברים.
חזרתי מההצגה "עיקר שכחתי" בתיאטרון תמונע המקסים והקטן מרחוב שונצינו בתל אביב. ההצגה בבימויי של מיכאל טפליצקי מביאה את סיפורו של שלום עליכם, מחשובי הסופרים היידשאים על הדמות, מנחם מנדל.
מנחם מנדל יוצא לעולם, הוא אינו יכול עוד לשבת בביתו, הוא יוצא לעולם כדי למצוא עבודה שתעשיר אותו, ותהפוך אותו למיליונר. בינתיים הוא עוזב את אשתו וילדיו בכתרילבקה, ומעדכן אותה במכתבים (כן, פעם היה ייצור כזה), היכן הוא ומהו מעשיו.
מתוך מלותיו לאשתו אנו הצופים מגלים כי מנדל מוקסם מהעולם הגדול, מהשטרות השונים וכן, גם מנשים אחרות.
אך, ההצלחה אינה באה למנדל בקלות, ומנחם מוצא עצמו שוב ושוב חסר כל, לאחר שרימו אותו ועשקו אותו. מתחנן לאישתו שתציל אותו ותתן לו כסף לחזור הביתה.
בינתיים, בבית מחכה לו האישה שיינה-שיינדל, נאבקת בגידול הילדים ובטיפול בבית. בין קיפול כביסה לסידור שולחן היא קוראת לו להצטרף אליה, לחזור. היא מתחננת, מאיימת, דורשת וכבר מתרצה ושולחת כספים שמנדל שוב שוקע באדמה, אבל הסוף הטוב לא נראה באופק, ומנדל לא חוזר.

את סיפוריו של מנחם מנדל כתב שלום עליכם בין השנים 1913-1892, וגם כיום הסיפורים אינם נשמעים יוצאי דופן או חריגים, סיפורים על בעלים סוררים שיוצאים "לכבוש את העולם", ובדרך שוכחים את משפחותיהם, ונשיהן שמחכות ומבזבזות את חייהן בצפייה לגורל אחר.

תגובה 1: