בשישי האחרון הצטרפתי לקבוצה מיוחדת במינה שכשמה היא: "משוטטי השומרון". הקבוצה נוסדה לפני כשנתיים וחצי, ומטרתה לטייל ברחבי השומרון והר חברון. זוהי הפעם הראשונה שאני מטיילת עם קבוצה כזו, ודי הופתעתי כאשר ראיתי כל כך הרבה אנשים שבאו לטיול, מפני שהמידע על הטיולים עובר רק על פני המייל ורשימות התפוצה. היו שם צעירים שמתגייסים אוטוטו לצה"ל, הורים עם ילדיהם, צעירים בני שלושים ופלוס וכן חבורת יוצאי צבא מבוגרים שבאו מצויידים כאילו הם יוצאים למבצע צבאי.
הטיול בשישי היה בדרום השומרון, מעמונה לעין סמיה (כביש אלון). הגענו לעופרה בדקה ה-95, והתחלנו להתקדם רגלית לכיוון צפון. ההתחלה היתה נוחה ונעימה, אך כל הזמן התעופף לו מעל לראשי הפחד שהטיול יהיה קשה, לאחר מכן עלינו לרכס בעל חצור, משם ראינו כל מיני כפרים ועוד דברים שלא הצלחתי להקשיב לקולו של המדריך, ואז התחיל הבלגן, התחלנו לרדת לאורך ערוצו הקניוני של נחל ייטב עליון (ואדי סמיה), דבר שהיה לא קל ונעים כל כך, בדרך עוד קפצנו לביקור בחורבת מרג'מה ואז נתלנו על סלעים לאורך הנחל והגענו לעין סמיה. בדרך היה חשש שהתייבשתי, נגמרו לנו המים, ורגליי סירבו לזוז, אבל היה נהדר, התחושה של האינסוף, של הנוף שאינו נגמר, של השקט שמופרע רק ע"י קול המואזין מאחד מהכפרים, וההרגשה בסוף שעשית את זה, למרות כל הקישיים, היה שווה.
הטיול בשישי היה בדרום השומרון, מעמונה לעין סמיה (כביש אלון). הגענו לעופרה בדקה ה-95, והתחלנו להתקדם רגלית לכיוון צפון. ההתחלה היתה נוחה ונעימה, אך כל הזמן התעופף לו מעל לראשי הפחד שהטיול יהיה קשה, לאחר מכן עלינו לרכס בעל חצור, משם ראינו כל מיני כפרים ועוד דברים שלא הצלחתי להקשיב לקולו של המדריך, ואז התחיל הבלגן, התחלנו לרדת לאורך ערוצו הקניוני של נחל ייטב עליון (ואדי סמיה), דבר שהיה לא קל ונעים כל כך, בדרך עוד קפצנו לביקור בחורבת מרג'מה ואז נתלנו על סלעים לאורך הנחל והגענו לעין סמיה. בדרך היה חשש שהתייבשתי, נגמרו לנו המים, ורגליי סירבו לזוז, אבל היה נהדר, התחושה של האינסוף, של הנוף שאינו נגמר, של השקט שמופרע רק ע"י קול המואזין מאחד מהכפרים, וההרגשה בסוף שעשית את זה, למרות כל הקישיים, היה שווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה