אמא תלבש בוודאי לבן, ואני אבוא עם שמלה אדומה וסוודר בגלל המזגן, דקות לפני תחילת כל נדרי, עזרת נשים תתמלא בריחות הבשמים של המבוגרות בקהל, והחזן יבקש שקט כי הנה זה מתחיל, יום הדין.
מיה תסתובב לשורה שלנו ותמשיך את מסורת רבת השנים שלנו, הספירה לאחור לסיום הצום. עוד 25 שעות היא תלחש לי, ואני אזכר בימים של לפני הצום הגדול שצמנו ככה כמה שעות, והיינו מביאים ספרים וקוראים אותם בעליית החירום, עם האישה שפעם התעלפה, וההיא שקראה את התפילות עם זכוכית מגדלת גדולה במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה