חברה אמרה לי, לכי נסי את רמת גן, עיר נחמדה, שקטה, אמרתי למה לא. יצאתי לדרך עם עירית לחיפוש אחר דירה שתיהיה לי נחמדה, שקטה וכל השאר. על הפרק דירה ברחוב שקרוב לרחוב שקרוב לרחוב ירדן שקרוב לאנשהוא ברמת גן.
ככל שהאוטובוס נסע ונסע, החשש קצת התחיל לכרסם בתוכי, אבל הפנמתי, כי אני בדרך להתחלה חדשה, לא?
ככל שהאוטובוס נסע ונסע, החשש קצת התחיל לכרסם בתוכי, אבל הפנמתי, כי אני בדרך להתחלה חדשה, לא?
הגעתי לרחוב שקט ומבשר מעט רעות, עם בתי רכבות משנות השמונים, ודירה שנמצאת בבניין הכי רעוע ברחוב. חצי שעה של המתנה לדיירת, לימדו אותי שהרחוב והסביבה די לא סימפטיים, השקט במקרה הזה לא מסביר פנים כל כך והחדרון הקטן די מעופעש.
וכך, יצאנו משם כל עוד נפשנו בנו, בחיפוש אחר דבר אכילה, חיפוש שהסתיים בפיצריה השכונתית של מרום נווה, או שמא נווה מרום, כי אין כמו לסגור שבוע עם פיצה משפחתית וכוס ברד בצידה.
וכך, יצאנו משם כל עוד נפשנו בנו, בחיפוש אחר דבר אכילה, חיפוש שהסתיים בפיצריה השכונתית של מרום נווה, או שמא נווה מרום, כי אין כמו לסגור שבוע עם פיצה משפחתית וכוס ברד בצידה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה