פתיחת תערוכה היא תמיד דבר מוזר. המוני אנשים, רובם סלבס, באים ומחייכים יפה למצלמות שמתעדות את הפתיחה, הם מנשנשים איזה סושי נחמד ועל הדרך גם דואגים כמובן לשבח את האמן ואת יצירותיו. מובן לי שזהו שם המשחק, אבל לפעמים כל המסיבה הזו משאירה טעם קצת מר. כך הרגשתי שבוע שעבר בפתיחת התערוכה על אסון רעידת האדמה בהאיטי של צלם העיתונות, זיו קורן.
"אפטרשוק" הוא שם התערוכה, והוא מהווה יומן מצולם של היום שאחרי רעידת האדמה שהרגה אלפי אנשים, והותירה את תושבי האיטי חסרי כל. בין הצילומים המזעזעים והסיפורים שלוו איתם, הסתובבו להם כל מיני מפורסמים, ואחריהם דלקו הצלמים, זה היה נראה לרגע כמו משחק, של תפוס אותי אם תוכל, ובינתיים בעולם האמיתי, על הקירות עמדה לה הזוועה בדממה: צילומי בתים ההרוסים, האנשים שנותרו וגופות החללים.
"אפטרשוק" הוא שם התערוכה, והוא מהווה יומן מצולם של היום שאחרי רעידת האדמה שהרגה אלפי אנשים, והותירה את תושבי האיטי חסרי כל. בין הצילומים המזעזעים והסיפורים שלוו איתם, הסתובבו להם כל מיני מפורסמים, ואחריהם דלקו הצלמים, זה היה נראה לרגע כמו משחק, של תפוס אותי אם תוכל, ובינתיים בעולם האמיתי, על הקירות עמדה לה הזוועה בדממה: צילומי בתים ההרוסים, האנשים שנותרו וגופות החללים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה