יום שני, 22 בפברואר 2010

עמך ישראל


תור ארוך קידם ביום שישי האחרון, את הבאים (ובעיקר את הבאות) לתיאטרון הצפון בקריות. לא, הן לא היו בתור להצגה החדשה של התיאטרון, אלא לאירוע חינמי שאירגנה חברת 'תלמה'. ובמסגרתו זכית בכרטיס כניסה להופעת בידור של חנה לסלאו.

בדרך כלל גם אם ישלמו לי, לא אבזבז את בוקר שישי, במופע בידור, אך הפעם הרצון לפגוש חברה קרובה, גבר על ההגיון, ומצאתי את עצמי עומדת עם נשות הצפון בתור ארוך בכניסה לתיאטרון. בהתחלה הופתעתי לטובה, במקום הוגשו קעריות קורנפלקס ושאר מטעמים, דבר שהייתי בטוחה שיוביל לדחיפות ולצעקות, אך, לא, הסדר נשמר, והכל נראה כאירוע תרבותי ומכובד לכל דבר. אך לא לזמן רב.

בכניסה לאולם, התחילו הצעקות, וכמעט מכות. הכל סביב השאלה, האם מותר לשמור מקומות או לא. אנשים שמרו מקומות לחבריהם, ובמקביל אחרים צעקו עליהם, איך הם עושים זאת. ואני יושבת שם עם חברתי ולא מאמינה, האם אתם באמת נלחמים על מקומות? מה בדיוק אתם הולכים לראות לא טוב, את השמלה החדשה של לסלאו, או את הנגן שישב לידה על הבמה, וחצי מופע לא עשה כלום?

לפעמים בא לי לצעוק, היי, אנשים, תתעוררו, אתם רבים על שטויות, אתם פשוט חיים בסרט. מה שבטוח אני את הלקח שלי למדתי (כך אני מקוה), ביי ביי לכל אירועי החינם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה