אבודים בקופסא

אומרים שמיליונים לא טועים.
וכך גם אני מצאתי את עצמי משכימה קום ביום שני כדי לצפות בפרק האחרון בהחלט של הסדרה אבודים.

שש שנים ליוונו את הדמויות במלחמתם באי, באחרים ובעצמם. שש עונות שהסתיימו היום, בדירה המגניבה של גבי, אל מול מסך טלוויזיה שלקח אותנו אל אי החלומות שכולנו חושקים בו, אל כוכבים שנראים כמיליון דולר, ובעיקר לעולם אחר של הרפתקאות.

מתו, חיו, עולם מקביל, לא עולם מקביל, קייט, ג'ק, תכלס' למי איכפת, זה היה בידור טוב, פנטזיה, שלאחר הצפייה, שיצאנו לרחוב התל אביבי החם בדרכנו לעבודה, רצינו רק לחזור אל המסך, לטבע הבלתי נגמר ולהרגשה שיש משהו מעבר לכל מה שנראה.