אוקיי. כותרת טיפונת דרמטית, ובהחלט מרמזת על הנושא הלא הכי חשוב שעליה בא לי לכתוב. אבל, הייתי שבוע שעבר בהופעה הכי גרועה שהיתה אי פעם ביקום כולו (או בגני התערוכה בתל אביב..). ונתחיל מהתחלה, ההתחלה היתה מבטיחה, ולא, אני לא מתכוונת להופעה, אלא לאווירה. ביום שבו הופיעה מדונה הקבליסטית. בחרתי אני ועוד כמה אנשים ללכת דווקא לצד השני של הכביש להופעה של להקת MGMT. על ציר הגשר המפריד בין פארק הירקון לגני התערוכה, בין מלכת הפופ ללהקה הצעירה שעושה שמות בעולם. בדרך להופעה, האוטובוס היה מלא בעיקר באנשי מדונה, שהחליפו רשמים מהשיעור האחרון שהם למדו במרכז לקבלה, הרבה ספרות עפו שם באוויר.
שירדנו מהכביש, היה קל מאוד לראות לאן נוהרים האנשים, ובכלל מה טעמם. העם הצביע עבור מדונה. מעניין היה לעקוב אחרי הזרימה הבלתי נגמרת של האנשים, חלקם הלכו מהר, כאילו הם בפארק באמצע אימון כושר, חלקם הלכו בניחותא כאילו זה טיול שבת, והשאר, השאר הלכו לגני התערוכה, ואז הסתבר להם שהם טעו ומדונה זה בעצם שם.
ההופעה...
ובכן, לכל אלו שלא מכירים, MGMT הם להקה צעירה, להקת פאן, מוזיקה מיוחדת עם קול מיוחד של סולן הלהקה, דיסק יש להם בינתיים, אבל בכל זאת האולם היה די מלא. והנה זה מתחיל, אחרי הופעה מוצלחת של להקה שאף אחד לא מכיר (אבל אולי כדאי), עלו ובאו כוכבי הערב, אבל... במקום צלילי האלבום האהובים, התגלו חריקות נוראיות שהחזירו אותי אחורה בזמן, לטקסי בית הספר, שבהם היה דורך מישהו בטעות על הכבל, והיה נשמע חריקה נוראיייייית ברמקולים. זוכרים? כולם היו תופסים את האוזניים והראש ומתפללים לאל שיחון אותם מעוד טקס משעמם בבי"ס הממלכתי שהם. רק שההבדל הוא פה, שזה לא בי"ס, אלא שנת 2000+ וההופעה היתה פשוט מביכה, ובסוף לקינוח, פתאום הסאונד כבה, והסתבר שחלק מהשירים נוגנו בפלייבק, אבויי לבושה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה