יום המעשים הטובים מעלה בי תמיד את השאלה; למה לעזאזל יש לנו במדינה יום שמוקדש למעשים טובים? מה קרה לשאר הימים ולאן נעלם איתם טוב האדם? הרצון הראשון שלי הוא לבעוט ביום "קדוש" זה ולהזיזו מלוח השנה שלנו, לגחך על האירועים שקיימים בכל הארץ: על צביעת הקירות בבתים של זקנים, על אירוח של ניצולי שואה במסעדות יוקרה ועל טיפוח גנים ציבוריים, ובעיקר לצעוק; היכן כולנו נמצאים כל השנה? למה רק יום אחד צריך להיות יום של מעשה טוב? ואז מגיע הצד השני של המטבע, ובו אני חושבת שהחיים סוחבים אותנו לפעמים לכיוונים אחרים: קריירה תובענית, חיי משפחה, טיפול בבית, פעילויות פנאי, ובתוך כל זה זמן מועט למתן עזרה.
אז תבורכו כל הנרתמים ליום זה, וכל הטקסט הזה בעצם נועד להזמין אתכם להצטרף לעמותה יקרה (לא בכסף) שנקראת "שכן טוב". עמותה המפעילה פרויקטים רבים, ביניהם אחד שמוכר לי מאוד ותוכנו הוא בתי קפה ניידים המופעלים בקרב אוכלוסיות ממודרות מהחברה והקהילה בשיתוף מוסדות שונים כגון: בתי אבות, בתי חולים פסיכיאטריים, מקלטים לנשים מוכות ועוד. אם שאלתם היכן אפשר להתנדב באחד מבתי הקפה, אזמין אתכם לבית הדיור הציבורי ביפו, שם מתקיים אחת לחודש פעילות חברתית זו, והמתגוררים במקום ישמחו לכל חיוך חדש.
שבת אחים גם יפו - למידע על הפעילות שלנו
