יום שני, 11 בינואר 2010

בסופו של יום כולנו עבדים


הוא עלה לבמה ב-12 בלילה, לפניו הופיעו להקת יוצאי משינה - לימוזינה ולפני כן, פורטיס שהבטיח עוד לחזור. הוא עלה ושר ברצף את שיריו הגדולים מכל התקופות, ואז הוא הגיע ל"עבדים" שהנחית אותי למציאות הקשה.

הוא שר ואנחנו איתו: "כי כולנו עבדים אפילו, שיש לנו כזה כאילו, פותחים פה גדול, ומחכים לעונג הבא, כולנו מכורים של מישהו, שמבקש עכשיו תרגישו, פותחים פה גדול, ומחכים למנה הבאה...".

יום ראשון, האנגר 11, נמל תל אביב, אירוע השקה של איזה משקה וודקה חדש. פעם ראשונה שלי, באירוע שאת תמונותיו תמיד רואים באגף הרכילות של העיתון. הקהל מגוון ומורכב ממבוגרים שעמדו לצד צעירים, מפורסמים לצד כאלו שלא, מערסים (שהיו בכמויות) ועוד המון אנשים שנדחקו למסיבת ההפתעות. בכניסה חולק לנו כסף פיקטיבי לקניית משקאות שנראה היה שנלקח היישר ממשחק המונופול ולצידו קיבלנו צמיד ניטים להשלמת הלוק הבועט. באגף המשקאות מצאנו כמובן את הוודקה החדשה (?) בטעמים שונים, ובאגף המזון טוגנו להם בנחת נקניקיות שמנמנות.

הסתובבנו לנו בין האנשים, הקשבנו לשיחות, וצדק ההוא שהיה על הבמה, כולנו בסה"כ מכורים לריגושים, למתנות, מבקשים מאתנו להרגיש, נותנים לנו מתנות בחינם, משקים אותנו בכל מיני משקאות נוצצים ואטרקטיבים, יושבים לנו על הראש עם פרסומות וגינגלים מעצבנים ברדיו, והעיקר שנבוא הביתה ונספר לכם על זה ממש פה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה